בת”א 44672-09-14 אשר ניתן בבימ”ש השלום בירושלים ביום 21.06.2018 חייב ביהמ”ש את עיריית ירושלים לפצות את התובע והוריו על הנזקים שנגרמו לו עקב נפילתו לבור. העירייה טענה כי הבור נחפר ע”י קבלן וכי המגרש היה מוחזק ע”י הקבלן וכי עפ”י הסכם עם הקבלן הוא אחראי לטיפול בבור וכן היה עליו לגדרו ולמנוע מעבר של אנשים במקום. ביהמ”ש דחה את הטענה וקבע כי היה על העירייה לנטרל את הסיכון שנשקף מן הבור. העירייה לא יכולה להתנער מאחריות. העובדה כי העירייה פעלה נגד הקבלן במישור הפלילי לא גורע מאחריותה לחסום את האיזור לגדר אותו, ולהניח שלטי אזהרה. כל זאת לא עשתה העירייה.
וכך אומר בית המשפט:
אין ספק כי הרשות המקומית אחראית לבטיחות העוברים והשבים שבתחום שיפוטה, ולכן חבה היא בחובת הזהירות המושגית. בעניינינו, אף שהבור נחפר על ידי אחרים והמגרש במועד התרחשות התאונה היה גם הוא מוחזק על ידי אחרים, עם זאת, בשעה שהעירייה הייתה מודעת היטב לקיומו של המפגע ולממדיו, ולכך שנשקפת סכנה לחיי העוברים והשבים- היה עליה לפעול ללא דיחוי להסרת הסיכון שנשקף מהמפגע.
בית המשפט מתייחס לעובדה שמדובר בילד בן 5 ושעל ההורים מוטלת חובה להשגיח עליו. בית המשפט אומר כי היה על ההורים לוודא השגחה אפקטיבית על בנם בעת ששהה מחוץ לביתו,וכן להזהירו לבל יתקרב אל הבור. למרות זאת קבע בית המשפט כי יש להעמיד את אחריות ההורים בשיעור 10% בלבד ומלוא האחריות 90% רובצת על העירייה. בית המשפט חייב את העירייה לשלם סך 400,000 ₪ בתוספת שכ”ט והוצאות, על בסיס 10% נכות וחישוב עפ”י שכר ממוצע במשק.