כריתת רחם רשלנות רפואית

בית המשפט העליון דן בערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שבגדרו נקבע כי הרופא והמוסד הרפואי חבים בפיצוי התובעת בשל אי–אבחון מוקדם של סרטן צוואר הרחם, שבו לקתה אשר הובילו לכריתת הרחם. בית המשפט המחוזי חייב את הרופא בפיצוי גם בגין הליכי פונדקאות אותן תצטרך האישה לעבור בנוסף לכאב וסבל עקב כך שלא תוכל להרות ותתקשה במציאת בן זוג.

מדובר באשה , ילידת 1966, אשר פנתה ביוני 1998 לרופא גניקולוג והתלוננה על כאבים בבטן התחתונה ודימום בלתי סדיר מהנרתיק. בסדרת בדיקות (קולפוסקופיה, משטח פאפ וביופסיה), שנערכו לה אובחנה עדות לזיהום מסוג HPV, אך לא לגידול ממאיר, ובבית החולים בו אושפזה באותה תקופה עקב כאביה, אובחנה אף דלקת בדרכי המין. האישה פנתה עם תוצאות הבדיקות, באופן פרטי, לגניקולוג אך אשפוז נוסף וטיפולים שונים שרשם לא הועילו לה. בספטמבר 1998 ערך הגניקולוג לאישה ביופסיה מצוואר הרחם, האבחון הפתולוגי בוצע על–ידי הרופא הנתבע שמצא בחוות דעתו כי קיימת עדות לדלקת חריפה וכרונית של צוואר הרחם, אך קבע עוד באופן חד–משמעי ובהדגשה כי אין ברקמה האמורה שנתקבלה כל עדות לשינויים בתאי צוואר הרחם היכולים ללמד על מצב טרום סרטני, או ממאירוּת. כאבי האישה ודימומיה לא פסקו, ובמרץ 1999, ונלקחה ביופסיה נוספת מצוואר הרחם, נמצא בבדיקה פתולוגית כי היא לקתה בסרטן מסוג וילו. בעקבות בדיקה שלישית, שבגדרה נבחן היקף הגידול הסרטני, בוצע באישה ניתוח של כריתת הרחם (לרבות החצוצרות), על מנת למנוע את התפשטות הסרטן לבלוטות הלימפה.

מכאן תביעתה של האישה שבה טענה כי הרופא ובית החולים התרשלו, וכי אילו היה הסרטן מאובחן עוד בספטמבר 1998, ולא רק במרץ 1999, לא היה צורך בכריתת כל רחמה. היא טענה למגוון נזקים שנגרמו לה כאב וסבל (חוסר יכולת להרות, קושי במציאת בן זוג, ועוד), אובדן כושר השתכרות עקב מצבה הנפשי והזדקקותה לטיפולים, וצורך בביצוע הליך פונדקאות בחו"ל לשם מימוש רצונה להביא צאצאים, שהם ילדיה הביולוגיים. הרופא ובית החולים טענו בתמצית, מנגד, כי טעותו של הרופא באבחון איננה עולה כדי רשלנות, שכן הפתולוגיה של סרטן וילו, שהוא נדיר ביותר, דומה עד כדי זהות לזו של מחלות אחרות ושכיחות מאד, שגם מהן סבלה האישה. עוד נטען כי גם לו היה הסרטן מתגלה בעקבות הבדיקה הראשונה, עדיין היה הכרח לכרות לא רק את צוואר הרחם הנגוע אלא את הרחם כולו, כך שממילא לא האבחון השגוי הנטען הוא שגרם לנזק. בנוסף טענו הרופא ובית החולים בהסתמך על חוות דעת מומחים מטעמם, כי כתוצאה מדלקת ממנה סבלה המערערת נגרם לה נזק קשה לחצוצרות (בלא קשר לאבחון השגוי), דבר שהביא אותה  למצב של "עקרות מכאנית", כך שסיכוייה להרות באופן ספונטאני היו ממילא נמוכים מאד.

בית המשפט המחוזי קבל את התביעה וקבע שהרופא התרשל. בית המשפט העליון השאיר קביעה זו על כנה.

גובה הפיצוי שנפסק

לעניין גובה הנזק: בית המשפט המחוזי קבע כי נכותה הפיזית של המערערת עומדת על 40%, ונכותה הנפשית – על 5%. עם זאת, מצא בית המשפט, לעניין ראש הנזק של כאב וסבל כי שלילת חוויית ההיריון והלידה מן המערערת, הקטנת סיכוייה להינשא, ותחושות התסכול והחרדה עמם נאלצת האישה להתמודד מצדיקים את פיצוי האישה בסכום כולל מוערך של 500,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד האבחון השגוי, שהם 825,940 ₪, בערכי מועד פסק הדין. בית המשפט קבע לאישה פיצוי גם בראש הנזק שעניינו הצורך בפונדקאות נקבע כי נוכח נתוניה של האישה דרכה להורות תוכל לעבור בהליך של פונדקאות, שאיננו יכול להיערך בישראל כיוון שהמערערת נעדרת בן זוג, לגבי השלב הראשון של הפונדקאות, והוא – הפריה חוץ גופית של ביצית, שתישאב מן האישה , נפסק לה פיצוי של 60,000 ש"ח, תוך הבאה בחשבון שגם אילולא האבחנה הרשלנית, מצבה היה מצריך כנראה הפריה חוץ–גופית לשם כניסה להריון השלב השני של הליך הפונדקאות, והוא – השתלת הביצית המופרית ברחם פונדקאית, וכל הכרוך בכך (לרבות נסיעות) נפסק לאישה פיצוי בסך 300,000 ש"ח.

בית המשפט העליון דחה כל טענה לעניין האחריות וקבע כי יש אחריות אך התערב בסכום בגין כאב וסבל ובמקום סך 825,940 ₪ העמיד הנזק ע"ס 600000 ₪. בית המשפט לא התערב בגובה הפיצוי בגין הליך הפונדקאות בסך 360000 ₪.