המנוח בן 47 במותו, הגיע למיון והתלונן על כאבי חזה, הקרנה ליד שמאל, הזעת יתר.(למנוח היה עבר קרדיאלי משמעותי והוא עבר הרחבה של עורק באמצעות בלון)
הרופא במיון אשר טיפל במנוח, לאחר שערך מס' בדיקות, החליט לשחרר את המנוח. כעבור זמן קצר הוא נפטר.
הרופא אשר טיפל במנוח במיון העיד כי מקובל לאשפז חולה עם כאבים בחזה, כשהוא עונה על שניים מתוך שלושה קריטריונים. הקריטריונים הם: כאבים טיפוסיים בחזה, שינויים טיפוסיים בא.ק.ג או הפרעה טיפוסית באנזימי הלב.הרופא טען כי למנוח לא היה אף אחד מהשלושה.
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את הטענה וקבע כי האבחון שערך הרופא בחדר מיון, עליו חזר בעדותו לפיו המנוח לא סבל מכאבים טיפוסיים, הוא שגוי וכן גם אי מתן המשקל הנדרש לעברו הרפואי של המנוח, מכאן השגיאה בהחלטה שלא לאשפזו.
בית המשפט קבע התמונה הקלינית של המנוח תאמה מצב של תעוקת חזה בלתי יציבה שהסיכון שלה לגרום להתקף לב או מוות גבוה.
לעניין הקשר הסיבתי קבע בית המשפט כי לו היה המנוח מאושפז היו סיכויי הישרדותו גבוהים ביותר תוך שהוא העמידם על 95%. בית המשפט הסביר את חשיבות האשפוז באפשרות הניטור במקרה של הפרעת קצב ועל הנגישות של טיפול מיידי.
בית המשפט העריך את נזקי היורשים של המנוח אשתו וילדיו וכן קבע כי תוחלת חייו של המנוח הייתה כמעט מלאה לולא התרשלות בית החולים.
