במקרים בהם יש עיכוב בזיהוי של הרפס אנציפליטיס או איחור במתן טיפול מתאים ונגרם נזק למטופל ייתכן וקיימת תביעת רשלנות רפואית.
איחור באבחון אצל תינוקות
איחור באבחון הרפס אנציפליטיס בתינוקות וילדים בגיל הרך עלול להוביל לנזקים מוחיים קשים.
הנזק במקרה כזה הוא פגיעה מוחית קשה עקב שיהוי באבחון ובטיפול בדלקת מח מוירוס ההרפס (הרפס אנצפליטיס) עקב אי התייחסות אבחנתית וטיפולית נאותות לשילוב הסימפטומים של חום, פצעים בפה ושינויי התנהגות בתינוק כבן חצי שנה.
כאשר מדובר שילוב של חום, הקאות, סוטומטיטיס (על החיך הרך ובלי פריחת ידיים ורגליים) וגם שינויי חייב להתעורר גם חשד אנצפליטיס וגם חייב להיות חשד לזיהום בהרפס, ברור שצריך לחשוד ולהתחיל בטיפול מיד!
אבחון הרפס אנציפליטיס
אין ספק כי כי זיהום קליני בהרפס יכול לגרום לדלקת מח מסוכנת אנצפליטיס עם תמותה רבה ותחלואה קשה כשזו אינה מטופלת. אכן כשליש מהחולים הם ילדים ומתבגרים, וההמלצה הינה להתחיל טיפול מוקדם ככל האפשר.
בדיקת הבחירה לאבחנה של הרפס אנצפליטיס הינה בדיקה מעבדתית, PCR, ושלא ניתן לאבחן את המחלה באופן ודאי לפי ההתבטאות הקלינית. בדיקת LP יכולה בדרך כלל לסייע לבסס את החשד, אך לא לשלול אותו.
אין כל ספק לעניין מסוכנותה של הרפס אנצפליטיס, וכן של חשיבותו העצומה של הטיפול המוקדם למניעת נזקי המחלה. אין גם מחלוקת כי אין יכולת לאבחן את המחלה באופן ודאי בבדיקה הקלינית. לכן חייבים לחשוד ולטפל באציקלויר, מיד כשעולה החשד הקליני במחלה.
הטיפול, הנ"ל ,מופסק במידה ויסתבר מבדיקות המעבדה ובראשן בדיקת ה – PCR שלא מדובר במחלה זו.
כאשר מאובחנת Gingivo-stomatitis (דלקת חניכיים / חלל פה) הרי שזה הביטוי השכיח ביותר לזיהום ראשוני של הרפס בתינוקות.
הרפס אנצפליטיס הינו באורח חד משמעי סיבוך של הרפטיק ג'ינג'יבו-סטומטיטיס, בהיותו זיהום ראשוני בוירוס ההרפס. הזיהום יכול להתפשט דרך עצבי הלוע למח. בספרות נכתב בהתייחס למנגנון התפתחות המחלה כי בשליש מהמקרים הנזק נגרם עקב פלישה ישירה למערכת העצבים המרכזית דרך העצב החמישי או עצב הריח בהמשך לזיהום ראשוני בהרפס וירוס 1 של הלוע. רוב החולים עם זיהום ראשוני הינם אלה מתחת לגיל 18.
כלומר, לא רק שיש קשר בין ג'ינג'יבו סטומטיטיס מוירוס ההרפס לבין אנצפליטיס, אלא שזהו המקור הכמעט בלעדי לאנצפליטיס מהרפס בילדים!
אנציפליטיס במחקר העכשווי
יודגש כי גם כאשר לא נמצא קשיון עורף, אין בכך כדי לשלול אנצפליטיס, בספרות ( UPTODATE בפרק על הרפס וירוס 1 אנצפליטיס): קשיון עורף איננו אחד הסימנים המאפיינים אנצפליטיס ואינו מופיע כאחד הסימנים הקליניים המאפיינים את המחלה. באנצפליטיס, דלקת מח (להבדיל מדלקת קרומי המח) אין קשיון עורף. רק אם יש מעורבות של הקרומים יש גם קשיון עורף. זהו סיבוך אפשרי של הרפס אנצפליטיס, אך ודאי שלא סיבוך הכרחי!
ועוד כתוב באותו פרק כי מאחר שלא ניתן לשלול את האבחנה, ומאחר שזה זיהום זמין לטיפול מוצלח ובלבד שהטיפול מתחיל מוקדם, הרי שבכל חשד לאנצפליטיס מהרפס צריך להתחיל טיפול עד שיודעים לפי ה – PCR אם יש או אין הרפס.
לסיכום
כאשר קיימים גם סטומטיטיס מתפתחת וגם שינויים נוירולוגיים. גם התכייבות בחיך הרך וגם שינויי התנהגות. הצוות הרפואי חייב להיות ער לממצאים אלו, לעשות אבחנה מבדלת ולחשוד באפשרות הרפס עם סיבוך אנצפליטיס, ובמועד שטיפול קרוב לודאי שהיה מונע את הנזק, ולדעת שהאפשרות של הרפס אנצפליטיס מחייבת טיפול על סמך חשד קליני בלבד, כדי לממש את סיכויי הצלחת הטיפול. שאחרת התוצאה הרת אסון.