בכל תחום הן במשפט והן ברפואה נדרשת התמחות ולרוב תת התמחות. כאשר לאדם יש בעיה בכף היד הוא יכול יכול לפנות לאורטופד . יחד עם זאת יש להניח שיעדיף לפנות ל אורטופד עם מומחיות בכף יד. אמנם אין מדובר בתת התמחות רשומה אך די בכך שמדובר ברופא אשר העמיק בנושא עבר השתלמויות וטיפל בחולים רבים עם הבעיה הספציפית. כך הדבר גם בעוסקים בתחום הנזיקין עם התמחות בתחום הרשלנות הרפואית. אין לכך הכרה רשמית ממוסדת או תעודה מיוחדת. מה שקובע זה הניסיון רב השנים בניהול תיקים אלה והידע הרב הנרכש במהלכן. ללא ספק נדרש ידע רפואי רב ומצופה מעורך הדין המנהל תביעות רשלנות רפואית שיהיה לו ידע כזה. אמנם עורכי הדין מתייעצים עם רופאים טובים אך בכך לא די. מי שבפועל מכין את כתב התביעה ובונה את התשתית הנחוצה הוא עורך הדין. והכי הכי חשוב מי שחוקר את המומחים על דוכן העדים בבית המשפט הוא עורך הדין. עליו להכיר בעצמו את התחום על בוריו כדי לדעת להתמודד עם כל תשובה של המומחה על הדוכן ולא לאפשר שהמומחה של הצד השני “יעבוד עליו” והיו ניסיונות כאלה לא פעם.
חשוב מאד להכיר את הספרות הרפואית עוד בטרם יוגש כתב התביעה. לקרוא את המאמרים וללמוד את כל הניואנסים. לאחר הכתב התביעה מושתת על בסיס איתן הן מהבחינה העובדתית והן מהבחינה הרפואית משפטית, ורק אז יש להגישו לבית המשפט. חשוב לבחור ערכאה מתאימה.
הצעד הבא הוא קבלת חוות הדעת של הנתבעים. חשוב לקרוא ולבחון אותם בעיון ויסודיות רבה. לא פעם מומחה הנתבעים טועה ומעגל פינות ובכך בסופו של דבר הוא מסייע לתובעים. נתקלתי לא פעם במומחה נתבעים ששינה נתונים כמו למשל גיל היריון כדי להתאים את העובדות למסקנה שהתאימה לו. דוגמא נוספת , קיצונית אפילו שנטענה ע”י מומחה ידוע ובעל שם של נתבעים, בחוות דעתו כתב שמדובר בהיריון תאומים עם שתי שיליות כאשר בסיכום הלידה היה כתוב שמדובר בשיליה אחת. היה זה נתון בעל משמעות מכרעת בתיק.
לסיכום: גם כאשר נעזרים במיטב המומחים יש לבדוק אותם “בציציות” לא לקבל מה שמומחה אומר או כותב כתורה מסיני.. יש לבדוק שדייק בתיאור העובדות תוך השוואה לתיעוד הרפואי האותנטי. ככל שמקפידים בכל אלה הסיכוי לזכות בתביעה גדול יותר. אין זה סוד שתביעות רשלנות רפואית הינן בעלות פוטנציאל כספי גבוה היכול להגיע למיליוני שקלים.