ככלל בתביעת רשלנות רפואית באבחון על התובע להוכיח שבאמצעי האבחון שהיו קיימים במועד הבדיקה היה מקום לאבחן את המחלה וכן שאילו אובחנה המחלה במועד מוקדם יותר ניתן היה למנוע את הנזק או את היקפו. כלומר התרשלות וקשר סיבתי.
תביעה שהגיעה עד לפתחו של בית המשפט העליון עניינה אי אבחון מוקדם של סרטן צוואר הרחם שבו לקתה דבר שהוביל לצורך בכריתת רחמה.
פרטי המקרה: אישה בתחילת שנות ה30 לחייה פנתה לרופא גניקולוג והתלוננה על כאבי בטן תחתונה ודימום לא סדיר מהנרתיק. נעשו לאישה מס' בדיקות קולפוסקופיה משטח פאפ וביופסיה שאבחנו זיהום אך לא גידול ממאיר. בבית החולים איכילוב שם אושפזה האישה עקב כאביה אובחנה דלקת בדרכי המין. האישה פנתה לגניקולוג פרטי עם תוצאות הבדיקות. הרופא אשם טיפולים שונים שלא הועילו. עקב כך ערך הרופא לאישה ביופסיה נוספת מצוואר הרחם שנלקחה בשיטת הקוניזציה . הבדיקה נשלחה עם שתי דגימות נוספות שנלקחו מהאישה לאבחון פתולוגי עם מכתב שבו צוין כי הבדיקות נשלחות עקב דימום מתמשך מצוואר הרחם וכי בביופסיה אובחן זיהום. האבחון בוצע ע"י פתולוג בכיר אשר מצא כי קיימת דלקת חריפה וכרונית של צוואר הרחם אך קבע עוד באופן חד משמעי כי אין ברקמה האמורה כל עדות לדיספלזיה, כלומר שינויים בתאי צוואר הרחם היכולים ללמד על מצב טרום סרטני או ממאירות.
כאבי הבטן והדימומים של האישה לא פסקו והיא החליטה לפנות לטיפול אצל רופאה אחרת בבית חולים אחר ונלקחה ביופסיה נוספת מצוואר הרחם. בבדיקה נמצא כי האישה לקתה בסרטן צוואר הרחם( סרטן מסוג וילו)
בעקבות בדיקה נוספת שבגדרה נבחן היקף הגידול הסרטני, בוצע לאישה ניתוח כריתת הרחם והחצוצרות כדי למנוע את התפשטות הסרטן לבלוטות הלימפה. לאור ממצאים אלה נערכה בחינה נוספת של הבדיקה הראשונה, הבדיקה שאבחנה דלקת חריפה ונמצא כי קיימים בבדיקה מאפיינים היכולים להתיישב עם הדיאגנוזה של סרטן וילו.
הנתבעים טענו כי לא הייתה רשלנות וזאת משום שסרטן וילו הוא נדיר ביותר והפתולוגיה שלו דומה מאד כמעט זהה למחלות אחרות מהן סבלה האישה.
בית המשפט המחוזי קבע כי הייתה רשלנות. למרות שמדובר בסרטן נדיר הוא תועד בספרות והרופא המטפל היה מודע לקיומן של סרטן זה וידע על הקושי לאבחנו מדלקת בנוסף הדגימות שנאספו היו פרורים קטנים מפני השטח ללא הרקמה מתחתיה דבר המקשה על יכולת האבחון.
קשר סיבתי
בית המשפט קבע גם כי אבחון מוקדם של סרטן זה מאפשר לטפל בו בצורה המשמרת את הפריון . אף שבמצב דברים זה יש מחלוקת בין המומחים האם דרך הטיפול הראוי היא כריתת הרחם בשלמותו או שמא די בכריתת צוואר הרחם הרי שהאבחון השגוי שלל את יכולת האישה לבחור שרחמה לא ייכרת ולכן מתקיים קשר סיבתי בין האבחון הרשלני לבין הנזק של האשה.
תביעת רשלנות רפואית באבחון סרטן צוואר הרחם התקבלה והערעור לבית המשפט העליון נדחה בעניין זה. לאישה נפסקו פיצויים בגין אובדן הסיכוי להרות וכאב וסבל.
