הפרדות שליה רשלנות רפואית
החלטה לשחרר יולדת שהגיעה למיון והתלוננה על לחצים בבטן הייתה שגויה כך קבע בית המשפט השלום ברחובות .
מדובר באשה שהגיעה למיון בית החולים בהריונה ה-13. האישה נבדקה והוחלט שהיא איננה בלידה פעילה והיא שוחררה לביתה. מס’ שעות לאחר מכן שוב פנתה התובעת למיון עקב כאבי בטן עזים שנמשכו כל הלילה. אובחנה מצוקה עוברית וחשד להפרדות שליה. בניתוח קיסרי חולץ עובר ללא רוח חיים ומותו נקבע.
האישה טענה כי אילו היה בית החולים משגיח על האישה ולא משחררה בפעם הראשונה ניתן היה לזהות את הסימנים הקליניים הראשונים של הפרדות השליה ואז להחליט ליילד ובכך למנוע את מות העובר. בחוות הדעת מטעמה נכתב כי הפרדות השליה היא מצב פתולוגי בזמן הריון.מצב זה לרוב מלווה בדימום. ברוב המקרים הדימום הוא חיצוני ובמיעוט המקרים הדימום פנימי.
עוד נכתב בחוות הדעת כי הסיבות להפרדות לא תמיד ידועות. בין יתר הגורמים להפרדות הם מצבים קליניים כגון יתר לחץ דם אצל האישה (רעלת הריון) גורמים נוספים כמו גיל מתקדם של האישה, ולדנות יתר ,מתיחת יתר של קירות הרחם בגלל התוכן כגון ריבוי מי שפיר, פגיעות חיצוניות ועוד.
באשר לסימנים הקליניים המעידים על הפרדות שליה התייחס המומחה וקבע:” הסימנים הקליניים ועוצמתם תלויים בשיעור ההפרדה של השליה מקיר הרחם. כאשר ההפרדות היא בסדר גודל מתקדם, הסימנים הקליניים הם כאב בטן פעילות יתר רחמית, ודמם. האישה במקרה זה פנתה למיון בפעם הראשונה והתלוננה על כאבי בטן וכן נמצאה פעילות רחמית במוניטור שאיננה צירים כי הראש של העובר היה גבוה. בנוסף נטען כי לתובעת היה ריבוי קל של מי השפיר בשליש השלישי של ההיריון.
בית המשפט קבל את חוות הדעת של מומחה התובעת וקבע כי נוכח קיומם של גורמי הסיכון ולדנות יתר וריבוי מי שפיר היה מקום לסווג את ההיריון כהריון בסיכון להפרדות שליה.
בית המשפט קבע גם כי בהתאם לנוהלי עבודה בחדרי מיון שנקבעו ע”י משרד הבריאות נאסר על רופא זוטר לשחרר חולה אלא אם השחרור נעשה בהסכמת הרופא הבכיר בצוות ובחתימת ידו על טופס השחרור. במקרה זה הדבר לא נעשה.
התביעה התקבלה ובית החולים חויב לפצות את הורי התינוק שנפטר.
