הפסקת היריון האם הועדה הייתה מאשרת?
כידוע בתביעה בעילה של “הולדה בעוולה”, כלומר כאשר הטענה היא שהיה מקום לאבחן מום/מומים מהם סובל העובר,התובע צריך לטעון ולהוכיח כי ועדה להפסקת היריון הייתה מאשרת את סיום ההיריון אילו אובחן המום/המומים במעקב ההיריון.
בעניין זה ולאור “הילכת המר”(ע”א 1326/07) אין עוד צורך לטעון כי האם הייתה מפסיקה את ההיריון ודי בכך כי מתקיים התנאי שלעיל קרי אישור הועדה.
החקיקה הנוגעת לביצוע הפלות (סעיפים 315-316 לחוק העונשין, מאפשרת הפסקת היריון באם” הוולד עלול להיות עם מום גופני או נפשי” ואין בחוק דרישה ביחס למהות המום חומרתו ומידת וודאות קיומו.
במדינת ישראל אושרו ובוצעו הפסקות היריון עקב מומים מבניים כגון חסר אמה, חסר אולנה(אחת מעצמות האמה), רגל קלוטה, שפה וחיך שסועים.
הנחיות של משרד הבריאות שנכנסו לתוקף ב1.1.95 הוסיפו התייחסות להפסקת היריון ב”גיל החיות”(שבוע היריון 24 ומעלה) ולצורך כך הוקמו וועדות על להפסקת היריון.ההנחיות מחייבות אישור של וועדת על, אם מדובר בהיריון בגיל החיות. ב19.12.2007 יצא חוזר מנכ”ל משרד הבריאות המהווה רענון והרחבה של החוזר מ95 הנ”ל.
במאמר “גורמים המשפיעים על קבלת החלטות של וועדות על להפסקת היריון”- “הרפואה” כרך 138,חוברת יב’ יוני 2000, ניסו המחברים לבדוק את השיקולים המנחים את חברי וועדות העל בבואם להחליט אם לאשר הפסקת היריון. לדעת המחברים מה שניתן ללמוד הוא כי מרבית חברי הוועדה דגלו באוטונומיה של ההורים על ההחלטה לגורל העובר.
בדיקת נתונים סטטיסטיים בעניין הפסקות היריון בארץ בשנים 1990-2006 שפורסמו ע”י משרד הבריאות מעלה כי מרבית הפניות להפסקת היריון מאושרות. מהדו”ח עולה כי בשנת 2006 מתוך 2196 פניות אושרו 2144 לרבות במהלך השליש השלישי של ההיריון.
ביחס למום של חסר 4 אצבעות נקבע כי וועדת על הייתה מאשרת.
חשוב מאד לציין כי הועדה לוקחת בחשבון בהחלטותיה את העובדה שתסמונות גנטיות שונות, באות לידי ביטוי חיצוני ראשוני רק בפגמים בגפיים ובאצבעות.
